ה”סוציאליזם” הציוני של הסי.וו.איי (מאבק סוציאליסטי) והמאבק הפלסטיני לשחרור לאומי

מאמר תגובה של ה-RCIT

מאת מיכאל פרובסטיג, הזרם הקומוניסטי המהפכני העולמי – RCIT

12.9.2014

תורגם מאנגלית ע”י בוריס המרשלג

www.thecommunists.net

הקדמה

פיטר טאפ, מנהיגו הותיקשל הועד למען אינטרנציונל פועלים (CWI), פרסם לאחרונה מאמר תגובה לביקורתכנגד עמדת ארגונו בשאלת המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. בנוסף, ב-31 לאוגוסטנערך ויכוח פומבי בין נציגי הסניפים האוסטריים של ה-RCIT וה-CWI אשר נסובסביב האסטר אשר נסוב סביב האסטרטגיה הנכונה ביחס למאבק זה. יתר על כן, חבריה-RCIT בישראל / פלסטין הכבושה, כמו גם סוציאליסטים חברי מפלגת הפועליםוהסוציאליסטים (WASP) בדרום אפריקה נוהגים שוב ושוב להיכנס לדיונים עםפעילי ה-CWI בעניין זה.

אמנם מאמרו של טאפ נוסחבתגובה לקבוצת הקליפיסטים מארה”ב, ה-ISO, הרי שהוא למעשה תוקף את עמדת כלהסוציאליסטים העקביים הנוקטים עמדה אנטי-ציונית בתמיכתם במאבק הפלסטינילשחרור לאומי. למעשה, מאמרו של טאפ מהווה תגובת-נגד לעלייתה המאסיבית שלתנועת הסולידריות העולמית עם פלסטין, כמו גם הביקורת המושמעת כלפי ה-CWIמצד סוציאליסטים. עיקר ביקורת זו מופנה כלפי הכישלון של ה-CWI לצדדבהתנגדות הפלסטינית במאבק המתמשך לשחרור נגד המדינה הציונית וכן תמיכתובכינונה של מדינת ישראל “סוציאליסטית” יהודית לצד מדינה פלסטינית סוציאליסטית.” במאמר זה אנו נשיב לטיעוני ה-CWI ונסביר את עמדת ה-RCIT.

לזרם הקומוניסטי המהפכניהעולמי (RCIT) והסניף שלו בישראל/פלסטין הכבושה – הליגה הסוציאליסטיתהאינטרנציונליסטית (ISL) – יש מוניטין ותיק של מאבק למען מצע קומוניסטיאנטי-ציוני עבור מאבקו של העם הפלסטיני לשחרוור לאומי ולמען פדרציהסוציאליסטית של המזרח התיכון. אנו- כמו גם הארגונים בהם היינו שותפים בעבר –תמיד נאבקנו נגד ישראל כמדינת אפרטהייד ולמען החלפתה במדינה אחת בכל שטחיפלסטין ההיסטורית בעלת תוכן דמוקרטי וסוציאליסטי. כמו כן, תמיד צידדנובהתנגדות הפלסטינית בפרט והערבית בכלל במאבקה נגד ישראל ואף סייענו בארגוןמספר רב של פעולות סולידריות. המעוניינים ללמוד את המצע שלנו בשאלת פלסטיןבאופן מעמיק יותר, יכולים להתרשם מן המספר הרב של המאמרים שפרסמנו ואשרנכללו בעיתונים שלנו ובאינטרנט.

מהם ההבדלים העיקריים בין ה-RCITוה-CWIבשאלה הפלסטינית?

להלן סקירה השוואתית מתומצתת:

                                RCIT         

CWI

שאלת אופייה של מדינת ישראל ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני

ה-RCIT רואה בישראל מדינה בלתי לגיטימית, מדינהאימפריאליסטית, בעלת תוכן חברתי של חברת מתנחלים-מתיישבים. הארגון קוראלהקמתה של מדינת פועלים ופלאחים פלסטינית, רב לאומית, דמוקרטיתוסוציאליסטית מן הים עד הנהר. כלומר, מדינה אחת על כל שטחי פלסטיןההיסטורית, אשר בה הפלסטינים, בעקבות מימוש זכות השיבה, יהפכו באופן טבעילרוב. מדינה זו תהיה חלק מפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון. לכל היהודיםתינתן האפשרות לחיות במדינה כל עוד הם מקבלים את שוויון הזכויות הדמוקרטישל הרוב הפלסטיני. בקיצור, אנו נאבקים להחלפתה של מדינת ישראל ב”פלסטיןאדומה וחופשית.” ה-RCIT מאמין כי הזכות להגדרה עצמית קיימת רק עבור עמיםמדוכאים ולא עבור עמים מדכאים.

ה-CWI רואה בישראל מדינה קפיטליסטית נורמטיבית ולא כמדינתמתנחלים-מתיישבים. הוא רואה בה כמדינה שאינה שונה ממדינות קפיטליסטיותאחרות דוגמת מצרים. בעוד ה-CWI מכיר בנכבה כטרגדיה, הוא מאמין כי מדוברבאירוע היסטורי השייך לעבר. לפי ה-CWI מדינת ישראל היהודית היא עובדההיסטורית שיש לקבלה. לפיכך הוא מגן על זכותם של הישראלים-יהודים להגדרהעצמית הכוללת את הזכות לקיים מדינה משלהם. מסיבה זו הוא קורא לכינונה שלישראל סוציאליסטית לצד פלסטין סוציאליסטית, כאשר שתי המדינות יקחו חלקבפדרציה סוציאליסטית של המזרח התיכון.

העמדה ביחס לארגוני ההתנגדות הפלסטיניים

ה-RCIT מצדד במאבקם של ארגוני ההתנגדות הפלסטיניים, כוללבאמצעים צבאיים, וקורא ליישומה של טקטיקת החזית המאוחדתהאנטי-אימפריאליסטית אותה ניסח האינטרנציונל הקומוניסטי של לנין. אנותומכים בניצחונם ובתבוסתה של ישראל תוך שאנו נמנעים ממתן תמיכה פוליטיתלהנהגת הארגונים הללו, נציגת הבורגנות הגדולה והזעירה (חמאס, ג’יהאד, פת”ח,החזית העממית וכו’).

ה-CWI מתנגד למלחמות שיוזמת ישראל. בעוד הוא מגן באופןמופשט על “זכותם של הפלסטינים להתנגד”, הרי שהוא מתנגד מפורשות לכל גישה שלחזית מאוחדת או תמיכה במאבק הפלסטיני כפי שהוא קיים כיום (כלומר, תחתהנהגה של חמאס). הוא רואה בחמאס אויב של העם הפלסטיני לא פחות מאשר מדינתישראל.

החרם על ישראל

ה-RCIT תומך באופן ביקורתי בחרם הבינלאומי כנגד ישראל, אשרבו לוקחים חלק איגודי עובדים וארגוני סולידריות ברחבי העולם. בעוד אנומדגישים כי בחרם זה אין די בכדי להביס את ישראל, הרי שהוא עשוי לתרוםלתמיכה במאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. כפועל יוצא, ה-RCIT קורא לאיגודיםהמקצועיים העולמיים לנתק את קשריהם עם ההסתדרות, שהיא איגוד מקצועי ציוניהקשור באופן הדוק למדינת ישראל.

ה-CWI מתנגד לחרם על ישראל, למעט במקרים ממוקדים של חברהזו או אחרת בשטחי כיבוש 67 או כנגד יצוא נשק. הארגון טוען כי אין לתמוךבחרם משום שהוא אינו מקובל על הפועלים הישראלים. ה-CWI גם מתנגד לקריאותלאיגודי העובדים העולמיים לנתק את קשריהם עם ההסתדרות.

  1. מהפכה מתמדת למען “פלסטין אדומה וחופשית” או “סוציאליזם” ציוני של פתרון שתי המדינות?

נתחיל, אפוא, לעסוקבהבדלים בין ה-RCIT וה-CWI בכל הנוגע למטרות שהם מציבים. כמצוין לעיל חבריה-RCIT בליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית כמו גם בעלי בריתם בעולם,נאבקים למען פלסטין אדומה וחופשית מן הים עד הנהר. אנו רואים בכך את הפתרוןהאפשרי היחידי לשאלה הלאומית הבוערת אשר שולטת בשיח הפוליטי בישראל/פלסטיןהכבושה, כמו גם במזרח התיכון כולו. הדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני, אשר חיברובו במחנות פליטים או בגלות, ייפסק רק כאשר תוכר זכות השיבה שלהפלסטינים למולדתם אשר נמצאת עדיין תחת כיבוש ישראלי.

מדינה מסוג זה חייבתלהיות בעלת אופי סוציאליסטי משום שרק רפובליקה של פועלים ופלאחים, אשר תנשלאת מעמד בעלי ההון (היהודי ברובו), תהיה מסוגלת להבטיח שוויון חברתי ואתקיומם של המשאבים הכלכליים הנדרשים ההכרחיים לצורך מלאכת הארגון של תכניתהשיבה של הפליטים הפלסטינים כך שיובטח שיפור בתנאי המחיה של ההמונים החייםבארץ.

הסיסמא של ה-CWI הקוראתלשתי מדינות משמעותה הלכה למעשה: א. המשך קיומה של מדינה יהודית-ישראלית עלחשבון הגירוש של העם הפלסטיני ממולדתו ההיסטורית, ו-ב. מניעת זכות השיבהשל הפלסטינים למולדתם. אין  זה משנה כלל את מהות הדיון שה-CWI מכנה את זוגהמדינות הללו “סוציאליסטיות”. מדינה – סוציאליסטית או לא – אשר תמנע אתזכות השיבה של הפלסטינים לחיפה, יפו וכו’, תהווה המשך ישיר למורשתהקולוניאליסטית ואין לראות בה סוציאליסטית כלל. הדבר שקול למדינה סוציאליסטית” שתוקם כאשר לנשים שבה אין זכות הצבעה שווה לשל הגברים. מדינהכזו עדיין תהיה אשמה באפליית נשים ומניעת זכויותיהן ללא כל קשר לכותרתה”סוציאליסטית” שלה. במילים אחרות, מדינה כזו לא תהיה סוציאליסטית כלל.עמדת ה-CWI בדבר פתרון שתי המדינות, הופכת אותו הלכה למעשה לארגון סוציאליסטי” ציוני. אין זה אלא ביטוי מובהק של סוציאל-אימפריאליזם, או סוציאל-ציונות”.

האם כינונה של “פלסטין אדומה וחופשית” יוביל לסילוקם של הישראלים-יהודים?

בוויכוח פומבי שנערך מולה-CWI באוסטריה האשימו אותנו החברים בכך שיישום הסיסמא שלנו “פלסטין אדומהוחופשית” יוביל לסילוקם של הישראלים-יהודים. השבנו להם כי מדובר בבבל”תמוחלט. בפלסטין אדומה וחופשית יחיו היהודים וייטלו חלק פעיל בבנייתה שלמדינה רב-לאומית מסוג זה. מי שמבקש את סילוקם של היהודים מפלסטין אינו יכוללהיקרא סוציאליסט. היהודים יהנו מזכויות לשוניות ותרבותיות ובכלל זה –הזכות לציין חגים, לקיים מוסדות כשרות, בתי ספר ואמצעי תקשורת בשפתם וכו’.

נוסף על כך, מעמד הפועליםהפלסטיני יגייס משאבים אדירים של הון פיננסי שיופנה לבנייה מאסיבית שליחידות דיור ציבוריות חדשות. כך יובטחו גם זכות השיבה של הפלסטינים למולדתםוגם זכותם של היהודים לתנאי מחיה ומגורים נאותים.

יחד עם זאת, אנחנו לאמתכוונים להכחיש את העובדה שאחוז משמעותי מהישראלים-יהודים לא יסכים לוותרעל זכויות היתר אליהן התרגל במרוצת השנים ושהוענקו לו באמצעות שלטוןהאפרטהייד הציוני. במאמר שלנו בנושא יישום תיאוריית המהפכה המתמדת בפלסטיןהבאנו דוגמאות לגורלם של עמים מתיישבים אחרים:

אם ניקח בחשבון אתזכויות היתר המפליגות שמהן נהנים הישראלים-יהודים במדינת האפרטהיידהציונית, הרי שסביר להניח כי אחוז גדול מהם לא יסכים לכינונה של מדינהדמוקרטית שתעניק שוויון מלא לפלסטינים. אנו למדים כך מן ההתפתחויות באפריקהבתום התקופה שבה מעצמות אירופיות הקימו שם מושבות לבנות. רבים מןהמתיישבים הלבנים עזבו את היבשת מאז ולא הסכימו לחיות כמיעוט במדינה עצמאית (לפחות על הנייר) תחת שלטון הרוב השחור. לדוגמא, בסוף שנות השבעים נסוגהפורטוגל ממוזמביק ואנגולה מה שהביא לעזיבתם של 95 אחוז מן הלבנים בשתיהמדינות. בזימבבווה תהליך דומה הביא לעזיבה מאסיבית שדלדלה את האוכלוסייההלבנה מכ-296 אלף ב-1975 לכדי 120 אלף ב-1999, ואילו בימינו עומד מספרם עלכ-30 אלף. בדרום אפריקה הסיפור חזר על עצמו, אם כי בעוצמה נמוכה הרבה יותר.אף על פי כן, אפילו שם, למרות שאיש לא נגע במעמדם הכלכלי של הלבנים, כ-800אלף מתוך 4 מיליון עזבו את המדינה מאז 1995.”

הזכות להגדרה עצמית לאומית: עיקרון סוציאליסטי?

בניסיון להצדיק את השמטתהמאבק לשחרור לאומי כחלק מתכנית יישום תיאוריית המהפכה המתמדת, ה-CWI מנסהלהמציא מספר עקרונות “מרקסיסטיים.” למעשה, כך מוכחת העובדה שחברינו אלהזנחו את המתודה המרקסיסטית. לדוגמא, פיטר טאפ טוען כי: “הזכות להגדרה עצמיתאינה עיקרון סוציאליסטי, כפי שקובע ה-ISO, אלא משימה דמוקרטית.”

כך מוכחת העובדה כי טאפאינו בקיא במצע המפלגה בולשביקית. בהחלט נכון לומר כי בסיטואציה בה ישהזדמנות לבצע מהפכה, הרי שהזכות להגדרה עצמית לאומית, כמו גם מטרות אחרותשל המצע הסוציאליסטי, ירדו בסדר העדיפויות לטובת משימת בוערות יותר שלהמהפכה הסוציאליסטית. לדוגמא, מהפכת פועלים מוצלחת עלולה להציב הכרח לפלושלמדינה אחרת ולשלול זמנית את זכותה להגדרה עצמית לאומית על מנת להפיץ אתהמהפכה העולמית. כמו כן, עלול להיווצר גם הכרח להשהות את הזכויותהדמוקרטיות של הפועלים לבחור את מנהליהם במפעלים או בצבא.

אולם יחד עם זאת, איןמשמעות הדבר כי הזכות להגדרה עצמית לאומית היא חלק חשוב במצע הסוציאליסטיהשואף להציב את מעמד הפועלים בשלטון. לנין היה ברור כשמש באומרו כי מדוברבעיקרון סוציאליסטי ולא סתם “משימה”:

מנגד, בניגוד לעמדתם שלהפרודוניסטים, אשר הכחישו את קיומה של הבעיה הלאומית “בשם המהפכה החברתית,”מרקס, בחושבו בעיקר על האינטרסים של המאבק של מעמד הפועלים במדינותהמתקדמות, שם בחזית את אבן היסוד העקרונית של אינטרנציונליזם וסוציאליזםיחדיו, כי אין אומה יכולה להשתחרר כל עוד היא מדכאה אומה אחרת.”

חריגותה של ישראל כמדינת מתנחלים-מתיישבים

דבר נוסף שמנסה ה-CWIלהכחיש הוא את חריגותה של ישראל כמדינת מתנחלים-מתיישבים. בלב העניין עומדתטענתם כי למרות היותה של הנכבה – אסון גירוש העם הפלסטיני מאדמתו – אירועמזעזע, הרי שמדובר בעובדה היסטורית המחייבת אותנו להשלים עם קיומו של רוביהודי בפלסטין ההיסטורית ואשר מעוניין לחיות במדינה משלו. פיטר טאפ כותב:

ניתן להקים מדינה אוסדרה של מדינות באמצעות סילוק ברוטאלי של עמים. קחו דוגמא מסילוקה שלהאוכלוסייה היוונית מחלקים רבים של אסיה הקטנה ושל טורקים מיוון בעקבותקריסתה של האימפריה העות’מאנית. אם תחזרו אחורה ותשרטטו מחדש את המפה,תקבלו חילופי אוכלוסיות בקנה מידה ענק. (…) אולם, המציאות כעת היא שבמרוצתהשנים, התהוותה לה תודעה לאומית יהודית או ישראלית. מה יש למרקסיסטים לומרעל כך? פשוט להתעלם מן המצב האמיתי ולהמשיך להחזיק בעמדה הישנה?”

אולם, אנו סבורים כיההשוואה בין אירועי יוון-תורכיה ב-1923 אינה מחזיקה מים. ללא ספק, גירושםשל כ-350 אלף מוסלמים מיוון ו-1.2 מיליון יוונים מתורכיה היה מעשה מחליאוריאקציונרי. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בגירוש של מיעוט קטן ביחסלאוכלוסייה הכללית של אותן מדינות. ביוון חיו באותה תקופה 6.2 מיליוןתושבים (1928) בעוד שתורכיה הייתה אומה בת 13.6 מיליון תושבים (1927). יתרעל כן, הן לעם היווני והן לתורכי כבר היו מדינות לאום באותה תקופה שהיומסוגלות לקלוט את אותם מגורשים.

אין זה אלא ההפך הגמור מןהמקרה הפלסטיני. הציונים גירשו כמעט את כל האוכלוסייה הפלסטינית במהלךהנכבה ב-1948. עד עצם ימינו, לפלסטינים אין מדינת לאום משום סוג שהוא.כתוצאה מכך, 11.6 מיליון פלסטינים (לפי אומדנים רשמיים) חיים בעולמנוומתוכם 5.8 מיליון חיים בפזורה, רובם במדינות ערב. 4.4 מיליון פלסטיניםחיים כיום בגדה המערבית ובעזה, 44 אחוזים מתוכם פליטים. למספרים אלה ישלהוסיף 1.6 מיליון פלסטינים החיים בשטחים שנכבשו ב-1948, ואשר חלקם פליטיםאף הם. בסיכום כל הנתונים כשלושה רבעים מן הפלסטינים הם פליטים החייםבמחנות פליטים או בגלות כפויה בפזורה.

אבל אולי ישנם טיעוניםטובים יותר לחיזוק עמדת ה-CWI מאשר אלה העולים ממוחו הקודח של מנהיגם? הרייש העורכים השוואה מבוססת יותר בין ההתיישבות הציונית להתנחלות ההיסטוריתשהולידה אומות כגון ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד. אך גם השוואהזו אנו שוללים כפי שכבר פירטנו בעבר במאמר בשאלת יישום תיאוריית המהפכההמתמדת בפלסטין:

מדינות אלה גירשו ורצחואת הילידים האמריקאים, האבוריג’ינים והמאורים. אכן יש מקום ראוי להשוואה,אשר בדרך אגב חושף את צביעותן של ה”דמוקרטיות” האימפריאליסטיות ומנגד אתתמיכתנו הבלתי מותנית במאבקיהם של העמים הילידים על זכויותיהם הלאומיות.אולם שימוש בכלי המטריאליזם ההיסטורי מסייע בפנינו לזהות גם הבדלים חשובים.מדינות מתנחלים-מתיישבים דוגמת ארה”ב, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד התהוובעידן תור הזהב של הקפיטליזם במאות ה-16 עד ה-19. לעומתן, ישראל וה”לאום”היהודי-ישראלי התהוו בעידן האימפריאליסטי של המאה ה-20, כלומר בעידן שקיעתושל הקפיטליזם. הבדל זה נושא השלכות הרות גורל: בעוד הרוב הלבן בארצותהבית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד הצליח לספח אליו את הילידים תחת מטריהחוקתית ולהתפתח בתהליך היסטורי ארוך, תוך שהוא מצמצם את מספרי ושטחי המחיהשל העמים הילידים לכדי מובלעות זעירות. כתוצאה מכך, העמים הילידים במדינותאלה מהווים אך מיעוט קטן וחיים מציאות שבה כבר נשללה מהם, בקנה מידה כזה אואחר, כל אפשרות להתפתח כאומה ולהתקיים במסגרת מדינת לאום נפרדת. ישראלוהציונות, לעומת זאת, עלו על במת ההיסטוריה “מאוחר מדי”. כתוצאה מכך הלאוםהיהודי-ישראלי מוצא עצמו נעדר מרכיבים מרכזיים של זהות לאומית בנוסף להיותובפועל מיעוט בשטחי פלסטין ההיסטורית, זאת בעוד הפלסטינים מהווים לאום בעלזהות מגובשת, עם רוב בשטח ועם תמיכה והזדהות מצד העולם הערבי והמוסלמי.”

מצער אותנו כי חברינוב-CWI מכחישים את עובדת היותה של ישראל מדינת מתנחלים-מתיישבים. מבחינתםמדובר במדינה קפיטליסטית נורמלית. נציגיהם בוויכוח באוסטריה טענו כי איןהבדל בין ישראל למדינות דוגמת מצרים, שכן שתיהן קפיטליסטיותופרו-אימפריאליסטיות. מדובר ברדוקציה אקונומיסטית (ראייה שטחית מזוויתכלכלית צרה – ב.ה) המתעלמת מן ההיבטים החריגים המבדילים מן העבר האחר אתישראל כמדינת מתנחלים-מתיישבים אשר הוקמה על ידי המעצמות הגדולות, ממצרים,מן העבר השני, שהיא מדינת לאום תלותית ומדוכאת בידי האימפריאליזם. נצייןגם, בהזדמנות זו, את העובדה שישראל הצליחה לייצר הון מונופוליסטי משל עצמהוהפכה את עצמה למעצמה אימפריאליסטית בקנה מידה קטן בשני העשורים הקודמים.מכאן נובע כי בעוד ה-RCIT עומד לצד מדינות ערב במקרה של מלחמה עם ישראל –כפי שעשינו בעבר – הרי שה-CWI ימנע מכך. לסיכום, העובדה שה-CWI מכחיש אתהיותה של ישראל מדינת מתנחלים-מתיישבים חריגה משמשת על מנת להצדיק אתקריאתו להמשך קיומה של ישראל (“סוציאליסטית”) שמשמעותו בפועל המשך קיומו שלהעם הפלסטיני כעם שרובו מגורש, כמו גם את סירובו לעמוד לצד מדינות ערבבמלחמה.

ישראל ודרום אפריקה

בהמשך לאמור לעיל, ה-CWI שולל את ההשוואה בין מדינת האפרטהייד הישראלית לזו הדרום אפריקנית:

ישנם הבדלים מהותיים ביןמשטר האפרטהייד הדרום-אפריקני וישראל, במיוחד מנקודת מבט דמוגרפית. בדרוםאפריקה חיו פי שבעה יותר אפריקאים מאשר לבנים. זה אינו המצב בישראל/פלסטיןבשלב זה. תחת איום בהשמדה, האוכלוסייה הישראלית תילחם.”

נכונה האמירה כי קיימיםהבדלים בין ישראל לדרום אפריקה. בעוד היחס הדמוגרפי בין הלבנים לשחוריםבדרום אפריקה היה 1 ל-7 לערך, הרי שהיחס בין ישראלים-יהודים לפלסטינים (בפלסטין ההיסטורית ובפזורה) הוא 1 ל-2. אולם הדבר נכון רק מזווית ראייהצרה המתייחסת רק לפלסטין. למעשה, ישראל היא מדינת מתנחלים-מתיישבים אשרהוקמה בכוח הזרוע על ידי המעצמות האימפריאליסטיות כראש-גשר לתוך העולםהערבי. כתוצאה מכך חיים כיום 6.1 מיליון ישראלים-יהודים בתוך הסביבה העוינתשל המזרח התיכון הכוללת כ-366 מיליון ערבים. כלומר, היחס הדמוגרפי ביןהישראלים-יהודים לערבים קרוב יותר ל-1 ל-60. ערבים אלה חשים עוינות עמוקהכלפי מדינת ישראל משום תפקידה ההיסטורי כמדינת מתנחלים-מתיישבים אנטי-ערביתבשירות המעצמות האימפריאליסטיות. יש להם גם קשר לאומי ודתי חזק עם העםהפלסטיני ומאבקו לשחרור.

הבדל נוסף הוא שבעלי ההוןבדרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד ניצלו את הפועלים השחורים להפקת רווחיםעצומים, בעוד בעלי ההון הישראלים היו מעדיפים פשוט לגרש את העם כולו. וכפישציין חברנו יוסי שוורץ, מנהיג הסניף של ה-RCIT בישראל/פלסטין הכבושה:

רבים מכחישים כי ישראלזהה לדרום אפריקה בתקופת משטר האפרטהייד, ובצדק. למעשה, ישראל אינה זהה אלאגרוע יותר. בדרום אפריקה, המתנחלים-מתיישבים היו זקוקים לשחורים לצורךהצבר הון ולכן הפכו את השחורים למקור כוח עבודה זול. ישראל אינה זקוקהלפלסטינים ככוח עבודה זול. היא רוצה אותם מחוץ לפלסטין.”

מכל מקום, אבני היסודנותרות זהות. שיטת האפרטהייד הייתה קיימת הן בישראל, עד עצם ימינו, והןבדרום אפריקה לפני 1994, שיטה המיושמת דרך מערכת חקיקה ענפה כמו גם שימושבכוח ברוטאלי (מעשי טבח, מעצרים מנהליים וגירוש), כך שהאוכלוסייההפלסטינית, כמו זו השחורה, חיה תחת דיכוי שיטתי. הכחשתו של ה-CWI אתהמציאות הברורה הזאת היא במימדים מעוררי גיחוך וסלידה.

מגוחך למדי גם הסיפא בהמשתמש פיטר טאפ על מנת לחזק את הטיעון שלו בדבר איסור ההשוואה בין ישראללדרום אפריקה: “תחת איום בהשמדה, האוכלוסייה הישראלית תילחם.” אולי שכחפיטר טאפ כי גם השחורים בדרום אפריקה, זימבבווה, אנגולה ומוזמביק זוכריםהיטב כיצד האוכלוסייה הלבנה במדינות אלו נלחמה בכדי לשמר את שיטתהאפרטהייד! בכך אין ישראל חריגה כלל וכלל!

ה-CWIנכנע לשוביניזם הלאומני של הלאום המדכא

הנהגת ה-CWI מצדיקה שוב ושוב את תמיכתה בפתרון שתי המדינות באמצעות ציון משאלות לבו של מעמד הפועלים הישראלי:

תחת איום בהשמדה,האוכלוסייה הישראלית תילחם. (…) אפילו ‘מחנה השלום’ יילחם אם יאיימו עלזכותו למדינה נפרדת. מעמד הפועלים הישראלי יילחם אם תאיימו עליו בהשלכתולים. (…) שאלת המפתח במהפכות המזרח התיכון היא כיצד לפלג את מעמד הפועליםהישראלי מן המעמד השליט שלו. אם תתגרו בהם, תאיימו על הרעיון של ישראלה”מולדת”, הרי שאין סיכוי להגשים זאת. (…) בעת הזו, עלינו להישיר מבט אלהעובדה כי העם הפלסטיני והעם היהודי החליטו כי הם אינם מסוגלים לחיות יחדבמדינה אחת. זאת התודעה שלהם.”

משמעות מילים אלה היא שכלעוד מעמד הפועלים הישראלי מסרב לוותר על זכויות היתר שלו ביחס לפועלולאיכר הפלסטיני (זכויות יתר שהן פועל יוצא של מעמדה של ישראל כמדינתמתנחלים-מתיישבים, אימפריאליסטית ועשירה), על סוציאליסטים לקבל את משאלתלבם לקיים מדינה משל עצמם בכדי לשמור על זכויות יתר אלה.

אין זה אלא טיעון שהואאנטי-מרקסיסטי באותה מידה שהוא אבסורדי בעליל. מעולם לא ויתרו סוציאליסטיםמהפכניים על עקרונותיהם, ובכלל זה התמיכה בזכות להגדרה עצמית של אומותמדוכאות, בלחץ משאלות לבן של האומות המדכאות הנהנות מזכויות יתר. חבריה-RCIT בישראל/פלסטין הכבושה ביקרו לאחרונה את סעיף המצע של ה-CWI התומךבקיומה של מדינת ישראל:

סבב הדמים ומעשי הטבחהנוכחי יסתיים בעוד מספר ימים או שבועות, אך במוקדם או במאוחר יחזור משוםשישראל מחויבת לגירושם של רוב הפלסטינים מארצם, כפי שעשתה ב-1948. סבביהאלימות הללו יסתיימו או בתבוסה צבאית של ישראל, או כאשר המאבק לשחרורלאומי המוליך למהפכה סוציאליסטית ינצח. אלו המדברים בשבח פתרון שתיהמדינות, בין אם קפיטליסטיות, סוציאליסטיות-רפורמיסטיות (מק”י), או מהסוגהצנטריסטי דוגמת מאבק סוציאליסטי (CWI) התומכים בשתי מדינות סוציאליסטיות,” כולם יוצאים מתוך הנחה שהסדר האימפריאליסטי הקיים הואמשתנה קבוע ובאותו זמן מתעלמים לחלוטין מן האופי של האפרטהייד הישראלי.

לא ניתן בעת ובעונה אחתלתמוך הן בזכות ההגדרה העצמית של הפלסטינית והן בזכות ההגדרה העצמית שלישראל, מפני שבהגדרה חייבת ישראל לפעול על מנת לדכא, להרוג או לגרש אתהפלסטינים מכל השטח. לא תיתכן ישראל אחרת. למה מתכוון “מאבק סוציאליסטי”כאשר הוא קורא לשתי “מדינות סוציאליסטיות”? לכך שהוא מכיר בזכותם שלמתנחלים-מתיישבים מדכאים להגדרה עצמית. שכן אם יתאפשר לפליטים לשוב לשטח בושוכנת כיום ישראל, הפלסטינים יהפכו לרוב הדמוגרפי של המדינה. במקרה כזה,איזה צורך יהיה בשתי מדינות עם רוב פלסטיני במקום מדינה אחת סוציאליסטיתשבה הם יהיו רוב, אבל הישראלים שיקבלו את המציאות הזאת לא יסבלו מאפליה?מדוע לא מדינה אחת, אם במדינה כזאת, היכן שהפועלים הישראלים שייקחו חלקבמהפכה הסוציאליסטית ייקחו גם חלק במעמד השליט החדש, עד אשר ייעלמו המעמדותלחלוטין ועם המדינה עצמה?”

ניתן להביא דוגמאותנוספות. עובדה היסטורית ידועה היא שרוב עצום בקרב הלבנים בארצות הבריתבראשית המאה ה-20 חשבו שדיכוי השחורים מוצדק. האם זה הפריע לקומוניסטיםולטרוצקי לתמוך במאבק השחורים לשחרור, ובכלל זה הדרישה להגדרה עצמיתלאומית? ברור שלא! בדומה לכך, צרפתים רבים, ובמיוחד המתיישבים הצרפתיםבאלג’יריה, תמכו בשעבודה הקולוניאליסטי של אלג’יריה לאורך שנים רבות. איןכמעט שום ספק שהמתיישבים הלבנים בדרום אפריקה, זימבבווה, אנגולה ומוזמביקהתנגדו בחריפות למאבק השחור לשחרור. אם נקבל את ההיגיון של ה-CWI, הרישניתן לטעון כי זכותן של משפחות מתיישבים אלה להקים מדינה עצמאית נפרדת היאבעלת משקל רב יותר מזכותם זו של הישראלים-יהודים, שכן הם חיו במושבות אלהבמשך תקופה ארוכה יותר ממה שהישראלים-יהודים חיו בפלסטין. בין כך ובין כך,בכל המקרים האלה עמדו הקומוניסטים לצד זכותם של המדוכאים להגדרה עצמית מבלילהתחשב כלל במצב התודעתי של האומה המדכאת.

הקומוניסטים בדרום אפריקהלא החליטו על תמיכתם במאבק השחור לשחרור תוך שהם מתחשבים בתודעה של המיעוטהלבן (אשר ברובו תמך באפרטהייד עד 1994).

דבר אחרון בהקשר זה, אללנו לשכוח כי רוב הגברים במשך זמן רב התנגדו למתן זכות הצבעה לשנים, כיבמקרים רבים רוב האוכלוסייה מתנגדת לשוויון זכויות למיעוטיםמגדריים/להט”בים, כי תושבים רבים במערב אירופה מתנגדים לזכותן של נשיםמוסלמיות לעטות כיסוי ראש. ממתי עמדתם של מדכאים משנה כהוא זה בכל הנוגעלתמיכתם של סוציאליסטים בזכויות דמוקרטיות? התשובה לכך – מהרגע בו חצההסוציאליסט את הקווים אל עבר האופורטוניזם הפשרני.

עד כמה משמעותי תפקידו של מעמד הפועלים הישראלי ביישום תיאוריית המהפכה המתמדת במזרח התיכון?

ה-CWI רואה במעמד הפועליםהישראלי מרכיב מרכזי במהפכה שבלעדיו לא ניתן לנצח. פיטר טאפ כותב: “אנומדגישים כי רק פעולה מאוחדת המונית של פועלים ישראלים ופלסטינים תוכל לייצרכוח המסוגל להדיח את הקפיטליסטים, הן הישראלים והן הפלסטינים, מן השלטון.”

נייר העמדה המסכם שלקונגרס 2010 של ה-CWI הדגיש כי: “רק באמצעות תנועה מאוחדת המונית של מעמדהפועלים והעניים בפלסטין וגם בישראל, יימצא הפתרון; נגד הדיכוי הלאומי, נגדמפלגות הבוסים והאימפריאליזם; ותמומש זכות ההגדרה העצמית של הפלסטיניתבצורת פלסטין דמוקרטית וסוציאליסטית וישראל סוציאליסטית, כחלק מקונפדרציהוולונטארית ושוויונית של המזרח התיכון.”

משמעות הדברים הללו כיה-CWI אינו רואה במהפכה המתמדת בפלסטין, בראש ובראשונה, כחלק מן המהפכההערבית, אלא תופעה מקומית שהשתתפותו של מעמד פועלים ישראלי קטן, כשותף שווהלפועלים הפלסטינים – היא תנאי לקיומה.

בדומה לכך, במהלך הוויכוחשלנו עם ה-CWI האוסטרי, חברי ה-CWI התנגדו למצע שלנו באומרם: “איך תצליחולשחרר את פלסטין אם אתם דוחים מעליכם את המרכיב המרכזי של האוכלוסייה שם –הישראלים-יהודים – אשר מתנגדים לכינונה של מדינה אחת רב לאומית?!” לכךהשבנו כי, עבור מרקסיסטים, אין זה מפתיע כלל שמעמד הפועלים הישראלי הואמבחינה פוליטית הריאקציוני ביותר, התומך הנלהב ביותר באימפריאליזם והנחשלביותר מבחינת תודעה מהפכנית. הסיבה לכך היא שהוא המרכיב האריסטוקרטיוהפריביליגיוני ביותר מכל מעמד הפועלים במזרח התיכון.

מכאן שמעמד הפועליםהישראלי יהיה האחרון שיצטרף למהפכה המתמדת באזור וכי רק חלקים ממנו יצטרפו.ניתן להעריך בסבירות גבוהה יותר כי המאבק הפלסטיני לשחרור יאחד שורות עםהמאבקים המהפכניים ברחבי העולם הערבי ורק במקרה שבו מעמד הפועליםהאריסטוקרטי הישראלי יעמוד בפני לחץ אדיר משולב שכזה, יצליחו חלקיםמשמעותיים ממנו להינתק מן הציונות.

חברינו ב-לס”א מודעיםהיטב לכך שכיום, רוב הישראלים-יהודים מתנגדים להחלפתה של מדינת ישראלבמדינה אחת דמוקרטית. אולם כך או אחרת, זה ישתנה. כאשר המאבק לשחרור לאומישל הפועלים והאיכרים האלג’ירים הגיע לשיא עוצמתו, מגזרים רבים של העםהצרפתי החלו לשנות את עמדותיהם ביחס לכיבוש הקולוניאלי. כאשר המאבקהפלסטיני יתאחד עם המהפכה הערבית, מגזרים רבים בקרב מעמד הפועלים הישראליםיתחילו לעשות חשבון נפש ביחס לדעות הקדומות הריאקציוניות הציוניות שלהם.כן, ייתכן גם שמגזרים ריאקציוניים ימשיכו להחזיק בהשקפת עולם ציונית ואפילולנוע למחוזות פשיסטיים (רמזים לכך נחשפו במהלך המתקפה האחרונה על עזה).אין ספק כי תומכיו הארכי-ריאקציוניים של האפרטהייד יגלו יחס עוין לכל מדינהדמוקרטית וסוציאליסטית עתידית בפלסטין. אותם יאלצו המהפכנים להכניע אושיבחרו לעזוב, כאמור לעיל.

אנו שואלים את החבריםב-CWI: מדוע אתם אומרים שגורל מאבק השחרור הפלסטיני תלוי דווקא במיעוטיחסית קטן של שישה מיליון יהודים שמרוויחים מדיכוי הפלסטינים, ולא במספרםהמאסיבי של המוני הפועלים והאיכרים של יותר מ-360 מיליון בני אדם החייםברמת חיים פחות או יותר זהה ואשר מזדהים לאומית ודתית עם אחיהם ואחיותיהםהפלסטיניות? האם לא הוכיחו ההמונים הערבים את יכולתם לבצע מהלכים מהפכנייםבשנים האחרונות?! האם ההמונים המצרים – כאשר היו עוד משוחררים מכבליהדיקטטורה הפרו-אימפריאליסטית – לא הפגינו את קשרי הרעות ההדוקים שלהם עםאחיהם ואחיותיהם הפלסטיניות בהפגנות רבות מול שגרירות ישראל בקהיר ששיאןהיה תפיסתה ושחרורה בספטמבר 2011?

למעשה, מנהיגי ה-CWI עצמםמודעים היטב לקשרים האלה בין מעמד הפועלים והמדוכאים הפלסטיני והערביושנאתם האנטי אימפריאליסטית המשותפת לישראל. פיטר טאפ עצמו מודה כי: “עלינולהשלים עם כך שפועלים ערבים רבים מקווים לכך שישראל תושמד. מדובר במכשולאימפריאליסטי כנגד המהפכה הערבית.” לכן אנו שואלים את פיטר טאפ: “האםהפועלים הערבים אינם צודקים בכך שהם רואים את ישראל כמכשול כנגד המהפכההערבית”?!

זכותם של הלאומים המדוכאים, לא של המדכאים!

לסיכומו של דבר, אנוחוזרים שוב לשאלת היחס של ה-CWI לגישה המרקסיסטית בשאלה הלאומית. טעותמתודולוגית מרכזית של ה-CWI היא חוסר היכולת שלו להבין את מהות הגישההלניניסטית בשאלה הלאומית. הם אינם מבינים כי מרקסיסטים רואים בדיכויהלאומי כעמוד תווך במערכת הקפיטליסטית העולמית – ובמיוחד בעידןהאימפריאליסטי. אנו, מנגד, מדגישים – כפי שלנין עשה שוב ושוב – “כי חלוקתהאומות למדכאות ומדוכאות היא בעצם מהות האימפריאליזם”.

לפיכך, חובה על תנועתהפועלים לתמוך בכל המאבקים נגד דיכוי לאומי (מבלי לתמוך בשום אידיאולוגיהלאומנית) ולקשור ביניהם ובין המאבק למען מהפכה סוציאליסטית עולמית כנגדהקפיטליזם האימפריאליסטי. רק באמצעות תמיכה בכל המאבק נגד דיכוי לאומיובשוויון מלא יכול מעמד הפועלים ללמוד להתגבר על כל הדעות הקדומותהלאומניות ולגייס לטובתו תודעה מעמדית אינטרנציונליסטית לחלוטין.

ה-CWI לעומת זאת מאמין כימספיק לקרוא סיסמאות נגד הלאומנות, ללא התחשבות אם מדובר בלאומנות שלמדוכאים או מדכאים ומבלי לתמוך באופן אקטיבי במאבקן של אומות מדוכאות. כךכותב פיטר טאפ:

השאלה הלאומית היא לאיןשיעור מורכבת יותר אפילו מבתקופתם של לנין וטרוצקי. עבור מרקסיסטים יש להשני צדדים. אנו מתנגדים ללאומנות בורגנית השואפת לפצל את מעמד הפועלים. אנותומכים באחדות מירבית חוצת גבולות ויבשות של מעמד הפועלים בכל העולם, אולםבו בזמן אנחנו מתנגדים לכפיית סיפוחם של לאומים מובחנים אל תוך מדינה אחתבניגוד לרצונם.”

מה שה-CWI שוכח הוא רק פרט קטן”, והוא שמרקסיסטים מבחינים בין לאומים מדוכאים ומדכאים וכי הםתומכים במאבקם של המדוכאים כנגד המדכאים. לפיכך, בעוד אנו דוחים את כלביטויי הלאומנות, אנו מבחינים בין לאומנות של אומה מדוכאת ולאומנות של אומהמדכאת. מדוע אנו עושים זאת? משום שללאומנות של המדוכא יש מרכיב דמוקרטי,מוצדק, בהיותו ביטוי (בלתי מספק, מעוות) של מאבק לשחרור לאומי. הלאומנות שלהאומה המדכאת, לעומת זאת, נשאת אופי ריאקציוני מוחלט, שכן מדובר בביטוי שלהרצון לשמר דומיננטיות וזכויות יתר.

זו הייתה המתודה של לנין וחבריו הבולשביקים אותה הציב לנין במרכז המסמך “זכות לאומים להגדרה עצמית” ב-1914: “הלאומנות הבורגנית שלכללאום מדוכא מכילה מרכיב דמוקרטי כללי המופנהכנגדדיכוי, וזהו התוכן אשר בו נתמוךללא תנאי.”

הטעות של ה-CWI קשורהבהבנתם הלקויה של מהות זכות ההגדרה העצמית ללאומים. לא מדובר בקריאהליברלית, אלא כלי מהפכני במאבקן של אומות מדוכאות לשחרור. לפיכך, זכותם שללאומים להגדרה עצמית אינה מנת חלקם של לאומים אשר מדכאים אחרים, אלא רק שללאומים העומדים בפועל בפני דיכוי.

הדבר צריך להיות ברורכשמש לכל בר דעת. האם ניתן לתמוך בזכות הגדרה עצמית לגרמניה, צרפת או ארצותהברית? האם ניתן היה לתמוך בזכות להגדרה עצמית של המיעוט הלבן בדרוםאפריקה או זימבבווה? זה ברור שרק ריאקציונרים וסוציאל-לאומנים יבחרו לתמוךביישום הזכות להגדרה עצמית לאומית במקרים כאלה. למעשה, מדובר באחד מעמודיהתווך האידיאולוגיים של התנועה הסוציאל דמוקרטית הרפורמיסטית באירופה ערבמלחמת העולם הראשונה – להגן ולתמוך ב”מולדת” האימפריאליסטית שלהם תוך שהםמנפנפים בעיקרון הזכות להגדרה עצמית.

אולם, כפי שמרקסיסטיםציינו שוב ושוב, סוציאליסטים תומכים במאבקי זכויות לאומיות רק של אותם עמיםהעומדים בפני דיכוי, ולא של אלה המדכאים אחרים. המנהיגים הבולשביקיםזינובייב ולנין כתבו ב-1915 במהלך מלחמת העולם הראשונה:

סוציאל-שוביניזם הואתמיכה ברעיון “ההגנה על המולדת” במלחמה הנוכחית. הרעיון הזה מוליך אתההיגיון לזניחת המאבק המעמדי בזמן המלחמה, להצבעה על מלווה מלחמה, וכו’.למעשה, הסוציאל-שוביניסטים דבקים במדיניות אנטי-פרולטרית בורגנית, משום שהםמניפים את דגל “ההגנה על המולדת”, לא במובן של מאבק בדיכוי זר, אלא במובןשל “הזכות” של מעצמה “גדולה” אחת או אחרת לשדוד את הקולוניות ולדכא עמיםאחרים. הסוציאל-שוביניסטים מחקים שוב ושוב את ההונאה הציבורית הבורגניתכאילו המלחמה נערכת על מנת להגן על החירות והקיוםשל לאומים, ובכך מצדדיםבבורגנות נגד מעמד הפועלים. בקרב הסוציאל-שוביניסטים נמצאים אלה המצדיקיםומהללים את הממשלות והבורגנות של אחת מברית המעצמות, כמו גם אלה, כמוקאוצקי, הטוענים כי הסוציאליסטים בכל הצדדים הם בעלי זכות שווה “להגן עלהמולדת”. סוציאל-שוביניזם שהוא הלכה למעשה הגנה על זכויות היתר, היתרונות,הזכות לשדוד ולגזול, של הבורגנות האימפריאליסטית “שלו”. מדובר בבגידה בכלסעיפי ההכרזה של קונגרס באזל הסוציאליסטי העולמי.”

מרקסיסטים תמיד סירבולליברליזציה הבורגנית של התביעה המהפכנית-דמוקרטית – הזכות להגדרה עצמיתלאומית. הם ראו בתביעה זו כלי לקידום המאבק לשחרור לאומי ובכך לייצר אחדותאינטרנציונליסטית בין פועלים בני אומות מדכאות ומדוכאות. לכן הדגישו לניןוטרוצקי כי זכות ההגדרה העצמית תקפה אך ורק עבור אומות מדוכאות ולא אומותמדכאות. נספק אפוא מספק דוגמאות לציטוטים אשר מדגימים זאת ומפנים אתהקוראים אל הפרק הרלוונטי במחקר שערכנו על אפשרויות יישום תיאוריית המהפכההמתמדת בפלסטין.

זו הסיבה שהנקודההמרכזית בפרוגרמה הסוציאל-דמוקרטית חייבת להיות החלוקה של האומות למדכאותומדוכאות, שהיא מהות האימפריאליזם. הסוציאל-שוביניסטים וקאוצקי מתחמקיםבערמומיות מנקודה זו. החלוקה הזאת אינה ברת משמעות מזווית הראייה שלהפציפיזם הבורגני או האוטופיה הגסה של תחרות בלתי-אלימה בין אומות עצמאיותתחת הקפיטליזם, אולם היא ברת חשיבות עליונה מזווית הראייה של המאבק המהפכנינגד האימפריאליזם. ההגדרה שלנו את הזכות להגדרה עצמית לאומית חייבת לנבועישירות מתוך החלוקה הזאת, הגדרה שהיא דמוקרטית באופן עקבי ומשתלבת עםהמשימה הכללית של המאבק הנוכחי למען סוציאליזם.”

הזכות של אומות להגדרהעצמית מכוונת באופן בלעדי לזכות לעצמאות במובן הפוליטי, הזכות להיפרדותפוליטית חופשית מעל האומה המדכאת. (…) אין מדובר אלא בביטוי עקבי של המאבקכנגד כל דיכוי לאומי.”

זו גם הדרך שבה טרוצקי הבין את הבולשביקים והביע את גישתו שלו בשאלה הלאומית:

החיבור בין התנועההלאומית למאבקו של הפרולטריון לתפיסת השלטון לא התאפשר אלא הודות לעובדה כיהבולשביקים במהלך כל ההיסטוריה שלהם נאבקו ללא פשרות כנגד מדכאי רוסיההגדולה. הם תמיד תמכו ללא שום סייג בזכותם של העמים להגדרה עצמית, ובכלל זהזכות ההיפרדות מרוסיה. אולם מדיניותו של לנין ביחס לעמים המדוכאים שונהבתכלית השינוי מזו של חקייניו הזולים. המפלגה הבולשביקית הגנה על זכותהעמים המדוכאים להגדרה עצמית בשיטות הפעולה של המאבק המעמדי הפרולטרי.”

אנו שבים ומדגישים כישלילת זכות ההגדרה העצמית הלאומית של היהודים-ישראלים נעדרת כל שאיפה כלשהילגרש אותם או כל פנטזיה אנטישמית מכל סוג שהוא. היא אומרת בפשטות שליהודיםלא תישמר הזכות לשלול מן הפלסטינים את זכויותיהם הדמוקרטיות, ממש כפישלגברים לא תינתן הזכות לשלול מנשים את זכויותיהן הדמוקרטיות. זוהי מהותהגישה המרקסיסטית שלנו – לא פחות ולא יותר.

לסיכום: דחיית זכותם שלהישראלים-יהודים להגדרה עצמית לאומית אין משמעותה דחיית זכויותיהםהדמוקרטית, אלא דחיית זכותם לדכא את הפלסטינים ולהמשיך במלאכת גירושםממולדתם. אנו אכן מסרבים לכל המשכיות לפרויקט הציוני הגזעני במהותו.

הנטייה של ה-CWIלהתאים את עצמו למורשת הקולוניאליזם האימפריאליסטי

כבר הדגשנו בעבר כיה”סוציאליזם” הציוני של ה-CWI אינו תופעה חריגה. הדבר מושרש בנטייה השיטתיתשל הזרם הזה להתאים את עצמו לאימפריאליזם ולזכויות היתר האריסטוקרטיות שלהלאומים המדכאים. אנו נוהגים להזכיר לחברי ה-CWI את תמיכתם של מנהיגיהםבזכותו של המיעוט הפרוטסטנטי הפרו-בריטי להגדרה עצמית בצפון אירלנד כנגדשאיפות האיחוד של אירלנד בקרב האומה האירית כולה. כתוצאה מכך ה-CWI סרבבעקשנות לתמוך במאבקו החמוש של ה-IRA נגד כיבוש הצבא הבריטי וכוח המשטרהשלו, ה-RUC.

על בסיס אותה נטייהשיטתית ה-CWI תומך עד ימינו בתביעה האימפריאליסטית של בריטניה לשליטה באיימלווינאס השייכים לארגנטינה, שוב על בסיס הזכות להגדרה עצמית לאומית שלאותם 1800 מתנחלים-מתיישבים. הדבר נחשף בעיקר באמצעות הציטוט הבא מפיהמנהיגים:

על תנועת הפועלים להתאחדבפעולה על מנת לכפות בחירות כלליות שיפתחו את הדרך עבור שיבת תנועתהפועלים ליישום מדיניות סוציאליסטית בבית ובחוץ. ניצחון ממשלה סוציאליסטיתבבריטניה תשנה לחלוטין את המצב ביחס לאיי פוקלנד. החונטה לא תוכל אז יותרלטעון כי היא נלחמת באימפריאליזם הבריטי… תנועת הפועלים אינה יכולה פשוטלנטוש את תושבי פוקלנד ולאפשר לגולטיירי להמשיך בשלו. אולם היא תמשיךבמלחמה על בסיס קווים סוציאליסטיים.”

בספרו על תנועתה”מיליטנט”, מנהיג ה-CWI, פיטר טאפ, טוען: “הזכויות הדמוקרטיות של 1800תושבי פוקלנד, ובכלל זה הזכות להגדרה עצמית, אם ירצו בה, הייתה שאלת מפתחבתודעה של הפועלים הבריטים. (…) מרקסיסטים לא היו יכולים להישאר אדישיםביחס לגורלם של תושבי פוקלנד, במיוחד לאור התודעה של מעמד הפועלים הבריטיכפי שהוא התפתח בהתייחסו לנושא הזה.”

אנו רואים כיצד ה-CWIמעוות לחלוטין את גישתו של לנין ביחס לזכות להגדרה עצמית לאומית והופך אותהלאידיאולוגיה המצדיקה את המשך קיומו כיבוש קולוניאלי מצד האימפריאליזם,וכמו כן, גם את המשך קיומה של מדינת מתנחלים-מתיישבים כמו ישראל.

  1. פציפיזם “סוציאליסטי” או תמיכה במאבק העמים המדוכאים?

לסילוף הסוציאל-שוביניסטיביחס לזכות להגדרה עצמית לאומית מהסוג שתיארנו יש השלכות בשטח, בעיקרבהימנעות מתמיכה במאבקם של העמים המדוכאים. מנהיגי ה-CWI משיבים במחאהכנגדנו כפי שעשה פיטר טאפ באומרו:

מעולם לא התנגדנו לזכותםשל הפלסטינים להגן על עצמם נגד ההתקפות של ישראל, כולל הגנה חמושה בעזהוהתקפות לגיטימיות על מטרות צבאיות בישראל עצמה. מה שאכן עשינו היה להצביעעל חוסר האפקטיביות שלהן – הדבר דומה לשימוש באקדחי צעצוע נגד טנקים – אבלגם הצבענו על העובדה שהם מזיקים כאשר הם מנוצלים באופן שאינו מבחין ביןאזרחים לחמושים.”

אנו בטוחים כי העםהפלסטיני יהיה אסיר תודה ל-CWI בהעניקו לו את ה”זכות” להגן על עצמם. כברציינו בעבר כי מדובר בסיסמא חסרת משמעות שכן ה-CWI תומך בהתנגדות מופשטת אךלא בזו הקיימת בפועל. ההתנגדות הפלסטינית הקונקרטית הקיימת, חיה ונלחמת,היא כזו המצויה תחת הנהגתן של הבורגנות הגדולה והזעירה על ארגוניהןהלאומניים – חמאס, ג’יהאד אסלאמי, ועדות ההתנגדות העממית, גדודי חלליאלאקצה, החזית העממית וכו’. מדובר בשני דברים שונים – לתמוך ב”זכותהפלסטינים להגן על עצמם” ולתמוך בהתנגדות הפלסטינים כפי שהיא קיימת בפועל.