ה”סוציאליזם” הציוני של הסי.וו.איי (מאבק סוציאליסטי) והמאבק הפלסטיני לשחרור לאומי

מאמר תגובה של ה-RCIT

מאת מיכאל פרובסטיג, הזרם הקומוניסטי המהפכני העולמי – RCIT

12.9.2014

תורגם מאנגלית ע”י בוריס המרשלג

www.thecommunists.net

הקדמה

פיטר טאפ, מנהיגו הותיקשל הועד למען אינטרנציונל פועלים (CWI), פרסם לאחרונה מאמר תגובה לביקורתכנגד עמדת ארגונו בשאלת המאבק הפלסטיני לשחרור לאומי. בנוסף, ב-31 לאוגוסטנערך ויכוח פומבי בין נציגי הסניפים האוסטריים של ה-RCIT וה-CWI אשר נסובסביב האסטר אשר נסוב סביב האסטרטגיה הנכונה ביחס למאבק זה. יתר על כן, חבריה-RCIT בישראל / פלסטין הכבושה, כמו גם סוציאליסטים חברי מפלגת הפועליםוהסוציאליסטים (WASP) בדרום אפריקה נוהגים שוב ושוב להיכנס לדיונים עםפעילי ה-CWI בעניין זה.

אמנם מאמרו של טאפ נוסחבתגובה לקבוצת הקליפיסטים מארה”ב, ה-ISO, הרי שהוא למעשה תוקף את עמדת כלהסוציאליסטים העקביים הנוקטים עמדה אנטי-ציונית בתמיכתם במאבק הפלסטינילשחרור לאומי. למעשה, מאמרו של טאפ מהווה תגובת-נגד לעלייתה המאסיבית שלתנועת הסולידריות העולמית עם פלסטין, כמו גם הביקורת המושמעת כלפי ה-CWIמצד סוציאליסטים. עיקר ביקורת זו מופנה כלפי הכישלון של ה-CWI לצדדבהתנגדות הפלסטינית במאבק המתמשך לשחרור נגד המדינה הציונית וכן תמיכתובכינונה של מדינת ישראל “סוציאליסטית” יהודית לצד מדינה פלסטינית “סוציאליסטית.” במאמר זה אנו נשיב לטיעוני ה-CWI ונסביר את עמדת ה-RCIT.

לזרם הקומוניסטי המהפכניהעולמי (RCIT) והסניף שלו בישראל/פלסטין הכבושה – הליגה הסוציאליסטיתהאינטרנציונליסטית (ISL) – יש מוניטין ותיק של מאבק למען מצע קומוניסטיאנטי-ציוני עבור מאבקו של העם הפלסטיני לשחרוור לאומי ולמען פדרציהסוציאליסטית של המזרח התיכון. אנו- כמו גם הארגונים בהם היינו שותפים בעבר –תמיד נאבקנו נגד ישראל כמדינת אפרטהייד ולמען החלפתה במדינה אחת בכל שטחיפלסטין ההיסטורית בעלת תוכן דמוקרטי וסוציאליסטי. כמו כן, תמיד צידדנובהתנגדות הפלסטינית בפרט והערבית בכלל במאבקה נגד ישראל ואף סייענו בארגוןמספר רב של פעולות סולידריות. המעוניינים ללמוד את המצע שלנו בשאלת פלסטיןבאופן מעמיק יותר, יכולים להתרשם מן המספר הרב של המאמרים שפרסמנו ואשרנכללו בעיתונים שלנו ובאינטרנט.

מהם ההבדלים העיקריים בין ה-RCITוה-CWIבשאלה הפלסטינית?

להלן סקירה השוואתית מתומצתת:

1. מהפכה מתמדת למען “פלסטין אדומה וחופשית” או “סוציאליזם” ציוני של פתרון שתי המדינות?

נתחיל, אפוא, לעסוקבהבדלים בין ה-RCIT וה-CWI בכל הנוגע למטרות שהם מציבים. כמצוין לעיל חבריה-RCIT בליגה הסוציאליסטית האינטרנציונליסטית כמו גם בעלי בריתם בעולם,נאבקים למען פלסטין אדומה וחופשית מן הים עד הנהר. אנו רואים בכך את הפתרוןהאפשרי היחידי לשאלה הלאומית הבוערת אשר שולטת בשיח הפוליטי בישראל/פלסטיןהכבושה, כמו גם במזרח התיכון כולו. הדיכוי הלאומי של העם הפלסטיני, אשר חיברובו במחנות פליטים או בגלות, ייפסק רק כאשר תוכר זכות השיבה שלהפלסטינים למולדתם אשר נמצאת עדיין תחת כיבוש ישראלי.

מדינה מסוג זה חייבתלהיות בעלת אופי סוציאליסטי משום שרק רפובליקה של פועלים ופלאחים, אשר תנשלאת מעמד בעלי ההון (היהודי ברובו), תהיה מסוגלת להבטיח שוויון חברתי ואתקיומם של המשאבים הכלכליים הנדרשים ההכרחיים לצורך מלאכת הארגון של תכניתהשיבה של הפליטים הפלסטינים כך שיובטח שיפור בתנאי המחיה של ההמונים החייםבארץ.

הסיסמא של ה-CWI הקוראתלשתי מדינות משמעותה הלכה למעשה: א. המשך קיומה של מדינה יהודית-ישראלית עלחשבון הגירוש של העם הפלסטיני ממולדתו ההיסטורית, ו-ב. מניעת זכות השיבהשל הפלסטינים למולדתם. אין  זה משנה כלל את מהות הדיון שה-CWI מכנה את זוגהמדינות הללו “סוציאליסטיות”. מדינה – סוציאליסטית או לא – אשר תמנע אתזכות השיבה של הפלסטינים לחיפה, יפו וכו’, תהווה המשך ישיר למורשתהקולוניאליסטית ואין לראות בה סוציאליסטית כלל. הדבר שקול למדינה “סוציאליסטית” שתוקם כאשר לנשים שבה אין זכות הצבעה שווה לשל הגברים. מדינהכזו עדיין תהיה אשמה באפליית נשים ומניעת זכויותיהן ללא כל קשר לכותרתה”סוציאליסטית” שלה. במילים אחרות, מדינה כזו לא תהיה סוציאליסטית כלל.עמדת ה-CWI בדבר פתרון שתי המדינות, הופכת אותו הלכה למעשה לארגון “סוציאליסטי” ציוני. אין זה אלא ביטוי מובהק של סוציאל-אימפריאליזם, או “סוציאל-ציונות”.

האם כינונה של “פלסטין אדומה וחופשית” יוביל לסילוקם של הישראלים-יהודים?

בוויכוח פומבי שנערך מולה-CWI באוסטריה האשימו אותנו החברים בכך שיישום הסיסמא שלנו “פלסטין אדומהוחופשית” יוביל לסילוקם של הישראלים-יהודים. השבנו להם כי מדובר בבבל”תמוחלט. בפלסטין אדומה וחופשית יחיו היהודים וייטלו חלק פעיל בבנייתה שלמדינה רב-לאומית מסוג זה. מי שמבקש את סילוקם של היהודים מפלסטין אינו יכוללהיקרא סוציאליסט. היהודים יהנו מזכויות לשוניות ותרבותיות ובכלל זה –הזכות לציין חגים, לקיים מוסדות כשרות, בתי ספר ואמצעי תקשורת בשפתם וכו’.

נוסף על כך, מעמד הפועליםהפלסטיני יגייס משאבים אדירים של הון פיננסי שיופנה לבנייה מאסיבית שליחידות דיור ציבוריות חדשות. כך יובטחו גם זכות השיבה של הפלסטינים למולדתםוגם זכותם של היהודים לתנאי מחיה ומגורים נאותים.

יחד עם זאת, אנחנו לאמתכוונים להכחיש את העובדה שאחוז משמעותי מהישראלים-יהודים לא יסכים לוותרעל זכויות היתר אליהן התרגל במרוצת השנים ושהוענקו לו באמצעות שלטוןהאפרטהייד הציוני. במאמר שלנו בנושא יישום תיאוריית המהפכה המתמדת בפלסטיןהבאנו דוגמאות לגורלם של עמים מתיישבים אחרים:

“אם ניקח בחשבון אתזכויות היתר המפליגות שמהן נהנים הישראלים-יהודים במדינת האפרטהיידהציונית, הרי שסביר להניח כי אחוז גדול מהם לא יסכים לכינונה של מדינהדמוקרטית שתעניק שוויון מלא לפלסטינים. אנו למדים כך מן ההתפתחויות באפריקהבתום התקופה שבה מעצמות אירופיות הקימו שם מושבות לבנות. רבים מןהמתיישבים הלבנים עזבו את היבשת מאז ולא הסכימו לחיות כמיעוט במדינה עצמאית (לפחות על הנייר) תחת שלטון הרוב השחור. לדוגמא, בסוף שנות השבעים נסוגהפורטוגל ממוזמביק ואנגולה מה שהביא לעזיבתם של 95 אחוז מן הלבנים בשתיהמדינות. בזימבבווה תהליך דומה הביא לעזיבה מאסיבית שדלדלה את האוכלוסייההלבנה מכ-296 אלף ב-1975 לכדי 120 אלף ב-1999, ואילו בימינו עומד מספרם עלכ-30 אלף. בדרום אפריקה הסיפור חזר על עצמו, אם כי בעוצמה נמוכה הרבה יותר.אף על פי כן, אפילו שם, למרות שאיש לא נגע במעמדם הכלכלי של הלבנים, כ-800אלף מתוך 4 מיליון עזבו את המדינה מאז 1995.”

הזכות להגדרה עצמית לאומית: עיקרון סוציאליסטי?

בניסיון להצדיק את השמטתהמאבק לשחרור לאומי כחלק מתכנית יישום תיאוריית המהפכה המתמדת, ה-CWI מנסהלהמציא מספר עקרונות “מרקסיסטיים.” למעשה, כך מוכחת העובדה שחברינו אלהזנחו את המתודה המרקסיסטית. לדוגמא, פיטר טאפ טוען כי: “הזכות להגדרה עצמיתאינה עיקרון סוציאליסטי, כפי שקובע ה-ISO, אלא משימה דמוקרטית.”

כך מוכחת העובדה כי טאפאינו בקיא במצע המפלגה בולשביקית. בהחלט נכון לומר כי בסיטואציה בה ישהזדמנות לבצע מהפכה, הרי שהזכות להגדרה עצמית לאומית, כמו גם מטרות אחרותשל המצע הסוציאליסטי, ירדו בסדר העדיפויות לטובת משימת בוערות יותר שלהמהפכה הסוציאליסטית. לדוגמא, מהפכת פועלים מוצלחת עלולה להציב הכרח לפלושלמדינה אחרת ולשלול זמנית את זכותה להגדרה עצמית לאומית על מנת להפיץ אתהמהפכה העולמית. כמו כן, עלול להיווצר גם הכרח להשהות את הזכויותהדמוקרטיות של הפועלים לבחור את מנהליהם במפעלים או בצבא.

אולם יחד עם זאת, איןמשמעות הדבר כי הזכות להגדרה עצמית לאומית היא חלק חשוב במצע הסוציאליסטיהשואף להציב את מעמד הפועלים בשלטון. לנין היה ברור כשמש באומרו כי מדוברבעיקרון סוציאליסטי ולא סתם “משימה”:

“מנגד, בניגוד לעמדתם שלהפרודוניסטים, אשר הכחישו את קיומה של הבעיה הלאומית “בשם המהפכה החברתית,”מרקס, בחושבו בעיקר על האינטרסים של המאבק של מעמד הפועלים במדינותהמתקדמות, שם בחזית את אבן היסוד העקרונית של אינטרנציונליזם וסוציאליזםיחדיו, כי אין אומה יכולה להשתחרר כל עוד היא מדכאה אומה אחרת.”

חריגותה של ישראל כמדינת מתנחלים-מתיישבים

דבר נוסף שמנסה ה-CWIלהכחיש הוא את חריגותה של ישראל כמדינת מתנחלים-מתיישבים. בלב העניין עומדתטענתם כי למרות היותה של הנכבה – אסון גירוש העם הפלסטיני מאדמתו – אירועמזעזע, הרי שמדובר בעובדה היסטורית המחייבת אותנו להשלים עם קיומו של רוביהודי בפלסטין ההיסטורית ואשר מעוניין לחיות במדינה משלו. פיטר טאפ כותב:

“ניתן להקים מדינה אוסדרה של מדינות באמצעות סילוק ברוטאלי של עמים. קחו דוגמא מסילוקה שלהאוכלוסייה היוונית מחלקים רבים של אסיה הקטנה ושל טורקים מיוון בעקבותקריסתה של האימפריה העות’מאנית. אם תחזרו אחורה ותשרטטו מחדש את המפה,תקבלו חילופי אוכלוסיות בקנה מידה ענק. (…) אולם, המציאות כעת היא שבמרוצתהשנים, התהוותה לה תודעה לאומית יהודית או ישראלית. מה יש למרקסיסטים לומרעל כך? פשוט להתעלם מן המצב האמיתי ולהמשיך להחזיק בעמדה הישנה?”

אולם, אנו סבורים כיההשוואה בין אירועי יוון-תורכיה ב-1923 אינה מחזיקה מים. ללא ספק, גירושםשל כ-350 אלף מוסלמים מיוון ו-1.2 מיליון יוונים מתורכיה היה מעשה מחליאוריאקציונרי. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדובר בגירוש של מיעוט קטן ביחסלאוכלוסייה הכללית של אותן מדינות. ביוון חיו באותה תקופה 6.2 מיליוןתושבים (1928) בעוד שתורכיה הייתה אומה בת 13.6 מיליון תושבים (1927). יתרעל כן, הן לעם היווני והן לתורכי כבר היו מדינות לאום באותה תקופה שהיומסוגלות לקלוט את אותם מגורשים.