התקופה הנוכחית היא תקופה מהפכנית היסטורית בקנה מידה עולמי .II

 

כתוצאה מהדעיכה של כוחות היצור של הקפיטליזם המביאה עמה הידרדרות גם במישורים אחרים דוגמת הכלכלה, החברה והיציבות הפוליטית, העולם של היום רווי בהתפוצצויות כבירות - קריסות כלכליות, מלחמות גדולות, אסונות סביבתיים ומהפכות פוליטיות.

 

בשל הסתירה הפנימית בין התגברות ריכוזיות הצבר ההון לבין נפילת שערי רווחי היצור הקפיטליסטי לאור היעדרם של אפיקי השקעה רווחיים, הבורגנות נאלצה במשך עשורים לשמור על ולנפח את ההון המצטבר כמו גם רווחי העתיד בשתי דרכים: (1) הגברת הפיננסיאליזציה של הכלכלה העולמית (כלומר, יצירת בועות השקעה - "הון על הנייר" - אחת אחרי השניה) ו(2) מתקפות חוזרות ונשנות כנגד מעמד הפועלים באמצעות תכניות צנע על תכניות צנע. מובן מאליו כי בין שתי המגמות הללו קיים קשר בל-יינתק, כפי שראינו בכל פעם שבועה פיננסית כזאת או אחרת מתפוצצת. המרצע יצא מן השק באופן גלוי במיוחד כאשר קריסתם של הבנקים המערביים הייתה בלתי-נמנעת אלא באמצעות העברה פושעת של כספי המיסים של מעמד הפועלים על ידי הממשלות הבורגניות לידי הכוהנים הפיננסיים של וול-סטריט. כאשר האוצר של המדינות הקפיטליסטיות נשדד על מנת להציל את פושעי ענף הבנקאות, מעמד הפועלים נאלץ לשאת בקיצוצים בהוצאות הממשלתיות על בריאות, חינוך, דיור ורווחה.

 

בשל אותה נטיית של שער הרווח ליפול, הבורגנות האימפריאליסטית נאלצת יותר ויותר להדק את אחיזת החנק שלה במדינות הסמי-קולוניאליות של הדרום הגלובלי ולשאוב עוד ועוד מהרווחים הנוצרים שם לכיסיה. הדבר נעשה באמצעות הסכמים כלכליים המוענקים לה על ידי משטרי בובות והלוואות "הומניטריות" נושאות ריבית מהסוג שכמעט בלתי אפשרי להחזיר. השוד המתמשך הזה של מדינות הדרום הגלובלי מאלצת את המדינות האימפריאליסטיות להנכיח את עצמן בגלוי במרחב, בין השאר באמצעות עוד ועוד התערבויות צבאיות ומבצעי כיבוש (אפגניסטן, עיראק, סוריה, לוב, מאלי וכו'), וכך לקבע את שליטתן במדינות "פריפריה" שונות.

 

זו בדיוק הסיבה לכך שהיריבות בין המעצמות הגדולות מחריפה. אללה נאלצות להתחרות אחת בשניה מי תחזיק בנתח הגדול יותר מן העוגה ההולכת ונעלמת (באופן יחסי) של ההון הקפיטליסטי הגלובלי. התוצאה היא ההחרפה, לה אנו עדים כיום, בקונפליקטים בין ארצות הברית ואירופה מול רוסיה ביחס לאוקראינה או סוריה, או בין ארצות הברית ויפן נגד סין במזרח אסיה.

 

אף אחת מן הסתירות לעיל לא תבוא לידי פתרון במסגרת המגבלות של השיטה הקפיטליסטית. משברים, תקופות מיתון ומלחמות יחריפו עוד ועוד אם מעמד הפועלים לא ירסק את השיטה הקפיטליסטית.

 

אם המעצמות האימפיאליסטיות הגדולות לא ייעצרו בזמן, היריבות שלהן תוביל למלחמת עולם שלישית. מעמד הפועלים יכול לשבור את מעגל הסבל הזה של מלחמות ואסונות אקולוגיים רק באמצעות מהפכה סוציאליסטית עולמית. האמרה של רוזה לוקסמבורג כי האנושות עומדת בפני הבחירה בין "סוציאליזם או ברבריזם" רלוונטית היום יותר מתמיד. בתנאים של המאה ה-21, עידכון ראוי לאמרה זו של רוזה לוקסמבורג תהיה: "סוציאליזם או מוות המוני עקב הרס הסביבה ומלחמת עולם שלישית"!

 

מסיבה זו ה-RCIT, כפי שכבר ציין במסמך החזון של 2012, רואה בתקופה ההיסטורית הנוכחית, תקופת הדעיכה של הקפיטליזם - תקופה מהפכנית ארוכת טווח (שעשויה להשתרע על פני שנים רבות ואפילו עשורים). הריקבון הקפיטליסטי מביא בכל פעם למשברים כלכליים, אי יציבות פוליטית וסכנת מתמדת של מלחמות ובכך מייצר כל הזמן הזדמנויות למהפכה כמו גם את סכנת מהפכת-הנגד. אירועים היסטוריים דוגמת קריסת הכלכלה העולמית בצירוף משבר פוליטי וצבאי בין המעצמות הגדולות, או התקוממות עממית בסין עשויות להוביל להזדמנויות מהפכניות בקנה מידה עולמי. ה-RCIT קורא לחלק המתקדם של מעמד הפועלים להכין את עצמו לתקופה זו של פעימות מהפכניות.