המעמד השליט יוצא למתקפת נגד ריאצקיונית .III

 

מאז תחילות התקופה הנוכחית, ב-2008, היינו עדים לרמות שונות של מאבק מעמדי. כאשר המוני העם חשו בהשלכות של המיתון הגדול, הם התקוממו כנגד המעמד השליט. ההתקוממות המהפכנית החשובה ביותר בתרחשה בעולם הערבי, היכן שההמונים הפילו את הדיקטטורים בתוניסיה, מצרים, לוב ותימן ב-2011 והם ממשיכים במאבקם ההירואי במדינות אחרות בהן השליטים הצליחו להתגונן ולעת עתה אף להדוף את הניסיון להשליכם מכס השלטון תוך שהם עושים שימוש באמצעים צבאיים אכזריים (סוריה, בחריין וכו').

 

בנוסף להתקוממות החמושה ההירואית של העם הסורי כנגד משטר אסד וההתנגדות המתמשכת כנגד הדיקטטורה הצבאית במצרים, סדרה של מאבקים מעמדיים חשובים נוספים התרחשה בשנים האחרונות: מאבק המורים במקסיקו; הפגנות ההמונים בברזיל 2013 כמו גם ההתנגדות להפיכה הצבאית 2015/16; שביתת הכורים במרקינה בדרום אפריקה 2012; שביתת הענק הגדולה ביותר בתולדות האנושות בהודו, בה השתתפו 180-150 מיליון בני אדם בספטמבר 2015 ו-2016; תנועת "חיי שחורים חשובים" בארצות הברית; יותר מ-35 שביתות כלליות ביוון; והפגנות ההמונים כנגד חוק העבודה בצרפת 2016.

 

אלא שהמאבקים ההמוניים הללו היו ברובם ספונטניים. הם נעדרו הנהגה בעלת פרספקטיבה מהסוג שיאפשר להם להשליך, לא רק שליטים מסויימים, אלא את המעמד השליט במדינותיהם בכללותו. כתוצאה מהיעדרן של הנהגות מהפכניות, המאבקים הללו נתקלו במכשולים אדירים. שוב ושוב, המעמד השליט הצליח להוציא את האוויר מן התנועות האלה או לדכא אותן בכוח ברוטלי ולהביסן.

 

כתוצאה מכך, מעמד הפועלים עומד כעת בפני תגובת נגד אלימה מצד המעמדות השליטים המקומיים באזורים רבים בעולם. לא רק שהבורגנות ממשיכה ומחריפה את מתקפות הצנע המטורפות שלה ואת תכניות ההפרטה, תוך שהיא זורקת ציבורים נרחבים יותר וביותר בקרב מעמד הפועלים והמדוכאים אל מתחת לקו העוני ואל חיים של חוסר יציבות חברתית; היא גם מחריפה את המתקפות על הזכויות הדמוקרטיות הבסיסיות של אזרחיה. כך,לדוגמה, אנו עדים למתקפות ריאקציוניות כמו ההפיכה הצבאית במצרים; שובה של הברנז'ה של בן עלי בתוניסיה; ההפיכה הממסדית בברזיל 2016; עלייתם של כוחות הימין בארגנטינה וונצואלה; ההפיכה הצבאית בתאילנד 2014; עלייה בהיקף הביטויים האסלאמופוביים והגזענות נגד מהגרים ופליטים; כמו גם המיליטריזציה של העולם האימפריאליסטי המערבי, רוסיה וסין.

 

הגברת המעורבות הצבאית של המעצמות האימפריאליסטיות הגדולות נועדה לחסל כל התנגדות עממית. כתוצאה מכך, עשרות אלפים נטבחים באמצעות הטילים, הפצצות והפגזים של ארצות הברית, צרפת, בריטניה, רוסיה וישראל או משרתיהם הנרצעים באפגניסטן, עיראק, סוריה, פלסטין, מאלי, סומאליה ומדינות אחרות.

 

יתר על כן, המעצמות הגדולות - ארצות הברית, אירופה, יפן ורוסיה - מסיתות למיליטריזם, שוביניזם לאומני והטלת חרם כלכלי על מנת להרחיב את שטחי השפעתן על חשבון יריבותיהן ועל מנת לגייס את האוכלוסיה המקומית לתמיכה על בסיס לאומני בתכניות ההתפשטות שלהן.

 

בקיצור, בעולם של היום אנו עדים להחרפה מאסיבית של הסתירות לכל אורך שלושת הצירים של המאבקים הכלכליים והפוליטיים - כלומר, המאבק המעמדי בין הקפיטליסטיל לפועלים והמדוכאים; המאבק בין המעצמות הגדולות ותאגידי הענק העולמיים כנגד העמים המדוכאים של הדרום הגלובלי; והקונפליקט בין המעצמות הגדולות לבין עצמן.

 

המתקפות הריאקציוניות הללו מצד המעמדות השליטים הביאו לכך שמעמד הפועלים והמדוכאים ספג מספר תבוסות רציניות. יחד עם זאת, הן מביאות להתעוררותם של גלי מרד ומאבקים מעמדיים כלכליים, שביתות כלליות, התקוממויות עממיות, התנגדות חמושה כנגד כובשים זרים ופעולות מחתרתיות. אנו עומדים בפני תקופה של התפרצות מאבקים מעמדיים חדים וספונטניים מלאי פוטנציאל מהפכני, כמו גם סכנות קונטר-מהפכניות.