מעצמות העל האימפריאליסטיות הותיקות: האיחוד האירופי, צפון אמריקה, יפן .IX

 מאז קץ מלחמת העולם השנייה, ארצות הברית נהנתה מדומיננטיות מוחלטת בקרב המדינות האימפריאליסטיות. עלייתן של סין ורוסיה מסמנת את קץ העידן הזה. זאת, על אף שארצות הברית היא עדיין המעצמה החזקה ביותר באופן יחסי. שקיעתה של ארצות הברית הביאה לעלייתם של כוחות אולטרא-ריאקציוניים, גזעניים ובעלי בריתם בקרב הבורגנות אשר נהנים מתמיכה משמעותית בקרב מעמד הביניים (תנועת מסיבה התה, דונלד טראמפ) מצד אחד, ומן הצד השני אנו רואים עלייה בעוצמת המאבק המעמדי (שביתת ורייזון, תנועת "חיי שחורים חשובים").

 

ממשלת שינזו אבה משקפת את נחישותו של המעמד השליט היפני לקדם רפורמות פנימיות כנגד מעמד הפועלים ולבטל את החוקה ה"פציפיסטית" של יפן ובכך להפוך אותה למעצמת על צבאית תוקפנית.

 

מעמד הפועלים באירופה עומד בפני מתקפה ריאקציונית מצד המעמד השליט. הממשלות שלו משלבות בין המשך מדיניות הצנע האכזרית יחד עם גילויי שוביניזם לאומני ביחס למהגרים (בעיקר מוסלמים) לבין הקמת מדינות משטרה אנטי-דמוקרטיות משולבת בהרפתקנות צבאית בעיקר באפריקה ובמזרח התיכון. החרפת הסתירות בקפיטליזם באה לידי ביטוי בשתי מגמות: מצד אחד הכנעתן של המדינות הסמי-קולוניאליות באירופה (דוגמת יוון, פורטוגל, אירלנד ומזרח אירופה) לתכתיבי מעצמות העל של האיחוד (גרמניה, צרפת); מצד שני, ההתנגשות בין אותם אגפים בקרב הבורגנות האירופית האימפריאליסטית השואפים להקמתה של סופר-מדינה אימפריאליסטית פאן-אירופית, לבין אלה המעדיפים מדינות לאום אימפריאליסטיות "עצמאיות" (דוגמת משאל הברקסיט בבריטניה).

 

על המהפכנים באירופה להתמקד ב:

 

* להיאבק במתקפות הצנע כמו גם בשוביניזם הלאומני והמיליטריזם של המעמד השליט במדינותיהם;

 

* לתמוך במאבקן של מדינות סמי-קולוניאליות כמו יוון לעזוב את האיחוד האירפי; לסרב לתמוך באיחוד האירופי או בגישת מדינות הלאום האימפריאליסטיות העצמאיות - להצביע "נמנע" בכל משאל עם במדינה אימפריאליסטית בעניין עזיבת האיחוד האירופי; לתמוך בהקמתו של איחוד המדינות הסוציאליסטיות של אירופה!

 

* להיאבק במפלגות הרפורמיסטיות - למען מפלגות פועלים חדשות!