העבודה בתוך ארגונים המוניים וטקטיקת החזית המאוחדת .VI

 המאבק ההכרחי נגד הרפורמיזם והפופוליזם אינו מוליך בשום אופן לגישה כיתתית ביחס הארגונים ההמוניים של מעמד הפועלים. בתקופה של מאבק מעמדי הולך ומתגבר, לאור הדומיננטיות של הבירוקרטיות הרפורמיסטיות והפופוליסטיות על ארגוני מעמד הפועלים והארגונים העממיים מצד אחד, וגודלם הקטן של הכוחות המהפכניים האותנטיים מצד שני, יישומה של טקטיקת החזית המאוחדת משחקת תפקיד מרכזי בארגז הכלים של המהפכנים. מדובר במרכיב המרכזי בהשגת המטרה האסטרטגית של שכנוע מעמד הפועלים לשבור מן הבירוקרטיה הבוגדנית של תנועת העובדים. על טקטיקות מסוג זה להתמקד בפעולות שטח ולכלול גיוס וארגון לפעולה של חברי-שורה, העלאת דרישות כלפי המנהיגים, להזהיר את הפועלים מפני אשליות בהנהגה הבירוקרטית וכל זאת בנוסף לאגיטציה ותעמולה עצמאית. לפיכך, טקטיקת החזית המאוחדת תוכל לעבוד רק יד ביד עם גינויים חריפים כנגד הבירוקרטיה כולה, רפורמיסטית ו/או פופוליסטית, וסירוב עיקש ליצור כל ברית אסטרטגית עם שום אגף "שמאלי" של הבירוקרטיה. זוהי הדרך היחידה לשמור על העצמאות הפוליטית של מעמד הפועלים מכל השפעה בורגנית.

 

עדיין הכרחי לעבוד בתוך איגודים מקצועיים ושאר ארגונים המוניים עממיים ושל מעמד הפועלים על מנת להפוך אותם למהפכניים. קומוניסטים צריכים אפוא להתארגן בקבוצות ולסייע בבנייתה של תנועה מאבק רחבה כנגד הבירוקרטיה בעלת זכויות היתר ולבסוף להיפטר ממנה. אך מהפכנים גם מודעים לכך שהאיגודים כוללים רק מיעוט קטן של מעמד הפועלים. יתר על כן, האיגודים נשלטים בידי האריסטוקרטיה של תנועת העובדים או על ידי המגזרים הנהנים ממשכורות גבוהות יחסית. מכאן, שישנו הכרח - תוך כדי מאבקים - להשתמש בכל הזדמנות על מנת ליצור ועדי-מפעלים וגופים דומים במטרה להרחיב את הבסיס של העובדים המאוגדים. בנוסף, מהפכנים מחויבים לשאוף לארגן את השכבה המוחלשת ביותר של מעמד הפועלים והשכבות המדוכאות בתוך האיגוד המקצועי, כמו  גם להבטיח כי נציגי השכבות הללו יגיעו לעמדות הנהגה ולחסל את הדומיננטיות של השכבות האריסטוקרטיות.

 

הפניית הזרקור אל השכבות המוחלשות של מעמד הפועלים והמדוכאים היא קריטית במיוחד בתקופה הנוכחית, כאשר מפלגות סוציאל-דמוקרטיות, סטליניסטיות וצנטריסטיות נשלטות יותר מתמיד על ידי אגפים של האריסטוקרטיה הפועלית ואינטלקטואלים של מעמד הביניים. הדבר הוביל ליצירתה של תרבות של "אליטיזם" ו"אריסטוקרטיזם" בקרב חוגי השמאל הזעיר-בורגני, רוויה בהתנשאות כלפי השכבות המוחלשות של מעמד הפועלים, המהגרים והמדוכאים, כשהיא מבודדת לחלוטין מן השכבות הללו.

 

אל מול האליטיזם הזה, עומד ה-RCIT ומפנה את מאמציו לבניית מפלגות מהפכניות בעיקר מקרב מעמד הפועלים של הדרום הגלובלי ושל השכבות המוחלשות של מעמד הפועלים והמדוכאים במדינות האימפריאליסטיות.

 

הריקבון והניוון של המפלגות הרפורמיסטיות, היעדרן המוחלט של מפלגות פועלים במדינות רבות, והמאבק המעמדי המחריף, כל אלה הופכים את יישום הטקטיקה של החזית המאוחדת בשטח לדחוף ביותר. במדינות בהן אין מפלגות פועלים בורגניות (אפילו לא רפורמיסטיות) או שמפלגות פועלים בורגניות הגיעו לדרגת ניוון כה גבוהה שהן דוחות מעליהן את האוונגרד של מעמד הפועלים, מהפכנים יקראו לאוונגרד של מעמד הפועלים ולארגונים ההמוניים לייסד מפלגות פועלים חדשות (או "מפלגות של תנועת העובדים"). במאבק למען מפלגות פועלים חדשות כאלה, בהחלט ייתכנו שלבי-ביניים. מהפכנים עשויים בתחילה לתמוך בבריתות למען מטרה כזו של הקמת ארגונים חדשים של השכבות המדוכאות (למשל ארגוני מהגרים) אשר עשויים גם להתמודד בבחירות. בנוסף, כניסה למפלגות רפורמיסטיות קיימות, או מפלגות זעיר-בורגניות כסיעה, על בסיס חזון מהפכני, גם היא טקטיקה לגיטימית.

 

ראינו כבר ניסיונות להקמת מפלגות פועלים חדשות בברזיל בשנות השמונים ובימינו בדרום אפריקה ובוליביה. הדוגמא של ברזיל ומפלגת ה-PT של לולה מוכיחה עד כמה מהפכנים חייבים להיאבק כנגד סכנת הההתנוונות הרפומריסטית של כל מפלגת פועלים חדשה. הם צריכים לעשות זאת באמצעות העלאת אסטרטגיה מהפכנית כאלטרנטיבה, כלומר חזון-מעבר מלא, כמצע המפלגה, כנגד החזון הרפורמיסטי השייך יותר ל"מיינסטרים". על מהפכנים להקים סיעה מהפכנית בתוך מפלגה מסוג זה אשר תיאבק על הנהגת המפלגה על ידי חשיפת מעשי הבגידה של הרפורמיסטים והצנטריסטים במאבקים בשטח. זאת ניתן לעשות באמצעות העלאת דרישות מינימום ודרישות מעבר מתאימות באופן שיאחד ויגייס את מעמד הפועלים והמדוכאים לפעולה כנגד האויב המעמדי הקפיטליסטי. על בסיס זה, על מהפכנים להשתמש בטקטיקה של החזית המאוחדת יחד עם כוחות אחרים כנגד האויב המשותף על בסיס הסיסמה: "צועדים בנפרד, מכים ביחד."

 

יחד עם זאת, אסור למהפכנים להפוך לאולטימטיסטים. במילים אחרות, הם אינם נכנסים למפלגות עובדים, מציגים את החזון שלהם ועוזבים ברגע שהוא נדחה. טקטיקה כיתתית כזו רק תשרת את הכוחות הרפורמיסטיים המנסים להשתלט על המפלגה. על קומוניסטים לנסות ולזכות בפועלים, בצעירים ובכוחות השמאליים בקרב חברי השורה בתוך המפלגה על ידי הצעות למאבקים קונקרטיים אשר יסייעו להתפתחותו של המאבק המעמדי וההתפתחות הפוליטית של המפלגה לכיוון מיליטנטי וסוציאליסטי.

 

כמובן שבשלב כלשהו המפלגה תעמוד בפני צומת דרכים: או שתתפתח לכיוון מהפכני ובכך תהפוך למפלגה סוציאליסטית ממשית, או שהיא תתנוון ניוון בירוקרטי ותהפוך לכוח רפורמיסטי. כאשר המהפכנים חלשים מכדי לעצור את ההתנוונות הרפורמיסטית של מפלגה מסוג זה, הם מחויבים להתפצל ממנה.