הדרום הסמי-קולוניאלי .VII

 

המעבר בקצב מואץ של הייצור הקפיטליסטי מן המטרופולין האימפריאליסטי הישן (ארצות הברית, מערב אירופה ויפן) אל העולם הסמי-קולוניאלי ולסין בא לידי ביטוי במעבר חד של מרכז הפרולטריון העולמי אל הדרום. לאור העובדה שרובו המוחלט של מעמד הפועלים העולמי חי כיום בדרום הגלובלי, וכי הסתירות של הקפיטליזם העולמי מופיעות גם כן שם בצורתן המובהקת ביותר, הרי שרוב הסיכויים שהמהפכה העולמית תתחיל ובראשיתה תהיה ממוקדת בעולם הסמי-קולוניאלי או במדינות אימפריאליסטיות עולות דוגמת סין.

 

מסיבה זו, על כל ארגון מהפכני עולמי לשים דגש על למידת הבעיות של המאבק המעמדי באזורים הללו ולהקים סניפים בעיקר שם. כמו כן, עליו להימנע מהתמקדות יתר בארצות הברית ומערב אירופה, מחלה טיפוסית ממנה סובלים ארגונים צנטריסטיים לא מעטים.

 

מטרת הסעיפים הבאים במסמך לספק סקירה כללית של הנושאים העיקריים של האסטרטגיה המהפכנית ברחבי העולם. הם עשויים לסייע למהפכנים להפוך את החזון המהפכני שלהם עבור האזור בו הם חיים לקונקרטי יותר. הדבר נושא חשיבות יתרה בתקופה הנוכחית, שכן המשימה הדחופה ביותר היא להגביר את התעמולה הבלתי מתפשרת למען חזון מעמד הפועלים והסוציאליזם, לקדם ארגון-עצמי עצמאי של מעמד הפועלים, והכי חשוב, להקים מפלגות מהפכניות כסניפים של מפלגת פועלים מהפכנית עולמית - אינטרנציונל הפועלים החדש.

 

המזרח התיכון וצפון אפריקה

 

המהפכה הערבית, אשר התפשטה כאש בשדה קוצים בשנת 2011 והצליחה להדיח מספר דיקטטורים, סבלה מאז ממספר תבוסות. הבולטת מכולן הייתה ההפיכה הצבאית במצרים ביולי 2013. עלייתו של ארגון המדינה האסלאמית/דאעש הריאקציוני היא במידה רבה תולדה של תקופה הנסיגה אותה חווה כעת המהפכה הערבית.

 

אולם המהפכה הערבית עודנה מתרחשת וודאי שלא הובסה כליל. הוכחה לכך ניתן למצוא במהפכה הסורית, בהמשך ההתנגדות הפלסטינית כנגד התוקפנות הציונית ב-2012 ו-2014, מלחמת המגן של תימן כנגד התוקפנות הסעודית, המאבקים העממיים המתרחשים במצרים ולוב, תבוסת ניסיון ההפיכה הצבאית ביולי 2016 בתורכיה, ומאבק השחרור הלאומי הכורדי התוסס מתמיד.

 

המשימות הדחופות שעל המהפכנים לבצע בתקופה הקרובה הן:

 

* לתמוך במאבקים ההמוניים המתחוללים כעת, בעיקר סביב דרישות דמוקרטיות ולהשתתף בהקמת מיליציות פועלים ומיליציות עממיות;

 

* להגן על המהפכה הערבית כנגד התוקפנות הצבאית המתגברת מצד מעצמות העל;

 

* לקרוא להקמתה של חזית מאוחדת של כל הכוחות (אפילו אסלאמיסטיים) הנוטלים חלק במאבקים עממיים כנגד הדיקטטורות ומעצמות העל האימפריאליסטיות ובובותיהן המקומיות, תוך סירוב להעניק לאף אחד מן הכוחות הללו תמיכה פוליטית.

 

אמריקה הלטינית

 

בשלהי שנות ה-90 והעשור הראשון של המילניום החדש עלו לשלטון מספר ממשלות בורגניות-פופוליסטיות-מתקדמות וממשלות חזית-עממית שנישאו על כל המאבק המעמדי המחריך (ארגנטינה 2001/02, בוליביה 2003-05, וכו'). ממשלות אלה ניסו לנצל את עליית מחירי חומרי הגלם בשוק העולמי וכן את עלייתה של סין ככוח אימפריאליסטית בכדי לייצר משקל נגד לדומיננטיות האמריקאית ביבשת. אולם כל הממשלות הללו אינן רוצות ואינן מסוגלות לשבור מאופן היצור הקפיטליסטי, ולכן כאשר מחירי חומרי הגלם צנחו מדינותיהן נכנסו למשבר עמוק.

 

כעת, אמריקה הלטינית חווה תגובת נגד ומתקפה ריאקציונית מצד המעמדות השליטים כשהם מנסים לחסל את ההישגים החברתיים והדמוקרטיים של המוני העם. הדוגמאות הבולטות ביותר לכך הן ההפיכה הצבאית כנגד ממשלת ה-PT בברזיל ב-2016; עלייתו של מקרי בארגנטינה; המתקפה הכוללת מימין על ממשלתו של מאדורו בוונצואלה; ושיבתו של הקפיטליזם לקובה תחת הנהגתו של קסטרו. אולם, המתקפה הריאקציונית הזו מביאה לתגובת נגד בדמות מאבקים המוניים, כפי שראינו למשל את ההפגנות ההמוניות בברזיל כנגד ההפיכה, מאבק הגבורה של המורים במקסיקו שאף הביא לכדי מצב של כוח-כפול במספר אזורים במדינה, ושביתות המוניות בארגנטינה.

 

על המהפכנים להתמקד בתקופה הקרובה ב:

 

* להשתתף במאבקים ההמוניים כנגד המתקפות הריאקציונית מצד המעמדות השליטים;

 

* להגן על הזכויות הדמוקרטיות וההישגים החברתיים כנגד המתקפה הריאציקונית של המעמד השליט (ובכלל זה הגנה על ממשלות חזית עממית כנגד הפיכות צבאיות או התערבות אימפריאליסטית, תוך סירוב להעניק לממשלות אלה כל סוג של תמיכה פוליטית);

 

* לקדם את העצמאות הארגונית של מעמד הפועלים ושבירה של ארגוני הפועלים והארגונים העממיים ממפלגות וממשלות החזית העממית.

 

אסיה

 

ביתם של 60% מאוכלוסיית העולם ומקומן של 3 מעצמות-על אימפריאליסטיות (סין, יפן, רוסיה), מדינות אימפריאליסטיות קטנות יותר (דרום קוריאה, אוסטרליה) וכמו כן סמי-קולוניות חשובות (הודו, פקיסטן, בנגלדש, אינדונזיה), אסיה הולכת ומתהווה כיבשת החשובה ביותר לעתיד המהפכני של האנושות.

 

מעמד הפועלים והמדוכאים של האזור חווה הן תקופות שיא של מאבק מהפכני (בהודו למשל, בספטמבר 2015, הוכרזה שביתה כללית בה השתתפו 150 מיליון פועלים; נשים ארגנו תנועת מחאה אדירה כנגד אונס; תנועת הנקסאל הובילה מאבק איכרים) והן תקופות שפל ותבוסות (לדוגמה, שבירת התנועה לשחרור לאומי טמילי ב-2009 על ידי המשטר בסרי לנקה וההפיכה הצבאית בתאילנד 2014). בנוסף ליריבות הבין-אימפריאליסטית במזרח אסיה (ארצות הברית ויפן נגד סין), בתקופה הנוכחית המאבק המעמדי מתחולל סביב שני צירים מרכזיים:

 

א. נושאי-ליבה דמוקרטיים וכלכליים (מאבק כנגד דיקטטורות, למען שחרור לאומי, נגד עוני וכו').

 

ב. כנגד תוקפנות אימפריאליסטית וכיבוש (לדוגמה, מלחמתה של ארצות הברית באפגניסטן וצפון-מערב פקיסטן, ארצות הברית נגד צפון קוריאה, וסין כנגד ויאטנם).

 

בפני המהפכנים עומדות בעיקר המשימות הבאות:

 

* לתמוך בכל מאבקי הפועלים והמדוכאים להגנת זכויותיהם הדמוקרטיות והחברתיות (כולל תמיכה בדרישות האיכרים לאדמות ובהתנגדות העממית לפרוייקטים שיביאו אסונות אקולוגיים, במטרה להעמיק את הברית בין מעמד הפועלים והאיכרים העניים);

 

* להגן על העמים המדוכאים מפני התוקפנות האימפריאליסטית תוך סירוב להעניק כל תמיכה פוליטית שהיא להנהגות בלתי-מהפכניות;

 

* לשבור את אחיזתם של כוחות פוליטיים בורגניים וזעיר-בורגניים בקרב מעמד הפועלים, האיכרים העניים ועניי הערים.

 

אפריקה שמדרום לסהרה

 

אפריקה שמדרום לסהרה היא היבשת בעלת האוכלוסיה והכלכלה הצומחת בקצב המהיר ביותר בעולם. היא נמצאת תחת עינן הפקוחה של מעצמות העל האימפריאליסטיות - במיוחד ארצות הברית, האיחוד האירופי וסין. השילוב בין רמת החיים המחפירה של המוני העם, הדיכוי הברוטאלי מצד דיקטטורות מושחתות, התערבות הולכת ומעמיקה מצד מעצמות העל, תיעוש וגידול מוגבל של מעמד הפועלים - כל אלה מהווים משתנים מרכזיים בדרך לטלטלה הפוליטית והחברתית שתתרחש בעתיד.

 

אין זה מפתיע כלל שהיבשת הצמיחה עלייה אדירה בהיקף ומספר ההפגנות והשביתות ההמוניות מאז 2011. שביתת הגבורה של הכורים במאריקאנה (דרום אפריקה) ב-2012, המרד הדמוקרטי העממי בבורקינה פאסו (2014), בורונדי (2015) וההפגנות שהפכו לעניין שבשגרה כנגד משטרו של מוגאבה בזימבבווה, כל אלה מעידים עד כמה דליק המצב באזור הזה. יתר על כן, השבירה הפוליטית של NUMSA מממשלת החזית העממית של ה-ANC פותחת את הדלת להקמתה של מפלגת פועלים המונית חדשה בדרום אפריקה.

 

המשימות העיקריות העומדות בפני המהפכנים באזור הן:

 

* לתמוך במאבקיהם של הפועלים והמדוכאים כנגד העוני והדיקטטורות ובמאבקיהם של האיכרים והמוני העם כנגד פרוייקטים שיביאו עליהם אסונות אקולוגיים;

 

* לתמוך בהתנגדות העממית כנגד הסופר-ניצול על ידי תאגידים בינלאומיים וכנגד התערבות מצד מעצמות העל ושליטי הבובה שלהן;

 

* לקדם את המאבק למען עצמאותו של מעמד הפועלים (כלומר עצמאותם של האיגודים המקצועיים מן המדינה, מפלגות פועלים חדשות וכו').