מעצמות העל האימפריאליסטיות העולות מן המזרח: סין ורוסיה .VIII

לייתן של סין ורוסיה כמעצמות על אימפריאליסטיות היא ההתפתחות הפוליטית החשובה ביותר מאז קריסת הסטליניזם ב-1991-1989. בתור המצטרפות החדשות למועדון האימפריאליסטי, המעמדות השליטים של אותן מדינות מחוייבים לאתגר את הסדר העולמי שהוכתב בידי מעצמות העל הותיקות - ארצות הברית, האיחוד האירופי ויפן. היריבות ההולכת ומחריפה הזו עלולה לרתוח עד לכדי מלחמת עולם שלישית, אלמלא תיפטר המהפכה הסוציאליסטית ממחרחרי המלחמה  בזמן. אחד מהגורמים העיקריים לעליית סין ורוסיה היה קיומן של דיקטטורה יציבה (בסין) או דיקטטורה-למחצה (ברוסיה) שהבטיחו ניצול מוצלח של מעמד הפועלים המקומי, הפצה נטולת מעצורים של תעמולה שוביניסטית-לאומנית, תוך דיכוי של כל גילוי של התנגדות עממית (שביתות פועלים, הפגנות איכרים, תנועות מרד לאומיות).

 

אולם גם מדינות אלה אינן יכולות להתחמק מן הסתירות המובנות באופן היצור הקפיטליסטי, כפי שכבר ראינו בעת קריסת השווקים בסין 2015. במוקדם או במאוחר זרמי העומק המתגברים של אותן סתירות יתפוצצו אל פני השטח - פוליטית וחברתית. ואכן, אחד מהאירועים החשובים ביותר, אם לא החשוב מביניהם, של המאבק המעמדי העולמי בשנים הקרובות עשוי להיות התפרצותה של המהפכה הסינית.

 

משימותיהם העיקריות של המהפכנים במדינות אלו:

 

* להיאבק כנגד השובינזם הלאומני והמיליטריזם של המעמד השליט במדינותיהם;

 

* לתמוך במאבקים למען דרישות כלכליות ודמוקרטיות ולקשור אותן למאבק למען שלטון מעמד הפועלים.